כבוד האדם – בבית הכנסת

"בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט ו), גילה לנו אליהו הנביא (תנד"א רבה כח) שכך אמר הקב"ה לישראל "בניי אהוביי...ומה אני מבקש מכם – אלא שתהיו אוהבין זה את זה ומכבדין זה את זה", ואמר ר' אליעזר לתלמידיו כאשר בקשו ממנו שילמד אותם אורחות חיים בהם יזכו לחיי העולם הבא -"היזהרו בכבוד חבריכם!" (ברכות כח). 

והנה, זוכים אנו בכל יום להתקבץ במקומות הקדושים, בתי הכנסת ובתי המדרש, שם פוגשים אנו בחברינו, קרובינו, מורינו, רבותינו וכלל ישראל, כאשר התורה הקדושה וחז"ל הגדירו לנו את הדרך בה ננהג בכבוד ויקר האחד עם השני.

"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח)

תיקן לנו האריז"ל לומר בכל יום לפני תפילת שחרית את גילוי הדעת "הריני מקבל עלי מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" והריני אוהב כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי", ואומרת המשנה (אבות ג יב) "והוי מקבל את כל האדם בשמחה", וכותב שם הרמב"ם "צריך שתקבל כל אדם קטן וגדול... כל איש ממין האדם - בשמחה".

 

אחדות בבית הכנסת

לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (כתובות יז), כי האחדות בבית הכנסת ובכלל ישראל הוא כח עצום, על כך אומר הנביא הושע (ד יז) "חבור עצבים אפרים הנח לו", ועל כך מובא במדרש (בראשית רבה לח) שאפילו ישראל חלילה עובדים עבודה זרה - אי אפשר לגעת בהם מכיוון שהם חבורים ומאוחדים, אך כאשר חלילה יש ביניהם מחלוקת – "חלק ליבם – עתה יאשמו" (שם י ב) - אז יש רשות למידת הדין לקטרג ולהפליל.

 

לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (עוקצין יג ב)

מצוה להקדים שלום לכל אדם, וכלשכן להשיב שלום, ואין בכך משום דברי חולין בביהכ"נ, כיוון שמקיים מצווה ומזכיר שם ה' שנאמר "ויקרא לו ה' שלום" (שופטים ו כד), ומסופר על רבן של ישראל הלא הוא רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נוכרי בשוק (ברכות יז).

 

לא לצער אף יהודי

מספרים על גדול ישראל, בעל "כף החיים" ר"ח פלאג'י ז"ל שאמר "אם יתנו לי אלף אלפים דינרי זהב שאהיה מיצר אפילו לאיזו נמלה – איני לוקח! כי לא אהנה משום דבר שמביא צער ודאגה לשום נברא!", ושאלו פעם את החזון איש ז"ל מהי הדרגה הגבוהה ביותר שיכול האדם לזכות אליה? והשיב "לעבור את העולם הזה מבלי לפגוע באיש", ואמר רבי פנחס בן יאיר לתלמידיו שמי שלא היקל בכבודו של יהודי מעולם - יכול לחולל ניסים גלויים ולחצות נהר לשניים! (ירושלמי דמאי א ג).

 

"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט יז)

עם ישראל עם קדוש, וכאשר רואים יהודי שנכשל בבית הכנסת ומדבר שיחות חולין או משתמש במכשיר הסלולארי במקום הקדוש וכיוצ"ב, הניסיון מעיד שכנראה אינו מודע לעיקר הדין ולחומרת הדבר, ואילו היה יודע לא היה נוהג כך, ולכן אין נכון הדבר להוכיחו ולהשתיקו ברבים בפרהסיה, וחלילה לביישו, אלא יש לגשת אליו ביחידות ולהאיר עיניו על הדבר בלשון רכה, בנועם ובאהבת ישראל, ואם נראה לאדם שדבריו לא יתקבלו, אז יפנה לרב המקום \ לגבאי ויבקש ממנו שיטפל בנושא, אמנם כאשר אדם מדבר בשיחות חולין בביהכ"נ לעין כל ואינו חדל מן הדבר ומפריע לתפילתם או לימודם של הסובבים אותו ואף יש בזאת חילול ה' ר"ל, ייגש אליו האחראי ויפסיק אותו מזאת מיד, אך כנ"ל בלשון רכה ובכבוד.

אורח שהקדים ותפס את מושבו

אדם המגיע לבית הכנסת לתפילה ומגלה שהקדים אותו אדם אחר שאינו יודע שזהו מושבו הקבוע ותפס לו את מקומו – מצווה לפנים משורת הדין שלא להקימו וחלילה לביישו ברבים – אלא יחפש לו האדם מקום ישיבה אחר, ומצווה רבה כאשר באים אורחים לבית הכנסת ואינם מכירים את סדר הישיבה, להקדים ולהציע להם מקום ישיבה פנוי במאור פנים ובשמחה.

 

טועה בקריאת התורה

כאשר החזן או קורא אחר הקורא בתורה, טעה בקריאתה - לא יעירו לו כל הציבור וחלילה יביישוהו, אלא אדם אחד בלבד הניצב לצדו, ת"ח הבקיא בהלכות קריאת התורה יתקנו בלחש ובכבוד, מה גם שלא כל טעות משנה משמעות המצריכה לחזור על הקריאה.  

 

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא יט לב)

יש לקום לכבוד אדם מבוגר מגיל 70 ומעלה (יש מחמירים עפי האריז"ל מגיל 60 ומעלה), וכן יש לקום לכבוד תלמיד חכם הראוי להוראה, כאשר מתקרב במרחק 4 אמות (כ- 2 מטר) ופחות מכך, ויש לעמוד עד שיעבור מכנגד פניו. ואם אביו של אדם נכנס לבית הכנסת – על בנו לקום לכבודו כבר בכניסתו לבית הכנסת ועד שישב במקום מושבו (ע' יור"ד רמד ופוסקי זממנו).

 

מאריך בתפילת העמידה

אדם היודע שהוא מאריך בתפילת העמידה – יתפלל בקדמת בית הכנסת כדי שלא יעכב ויצער מאחוריו אדם שסיים תפילתו וחפץ לפסוע 3 צעדים אחורה.

אמנם יש לציין שיש המתירים לפסוע לצדדין, ולכן בשעת הדחק כאשר הוא ממהר והמתפלל מאחוריו עדיין לא סיים תפילתו – יוכל לפסוע לצדדין (ויש בזאת פרטי הלכה רבים וצדדים נוספים להקל כגון מקום מעבר לרבים וכו' ע' בהרחבה בפוסקים על שו"ע אור"ח קב ה).

 

כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב)

אסור לבן לשבת או לעמוד בבית הכנסת במקום המיוחד לאביו להתפלל שם, וכן הבת לא תשב במקום המיוחד לאמה בעזרת הנשים.  

 

לא לגרום הפרעה לתורה ולתפילה

על האדם לשים לב שלא להפריע במעשיו או דיבורו את מהלך התפילה ולימוד התורה של הנוכחים במקום הקדוש, וכאשר בלית ברירה נאלץ הוא לשמור על ילדיו הקטנים בזמן התפילה ואין אחר שישמור עליהם, והם עשויים להפריע לשאר המתפללים, הרי שפטור הוא מתפילה בציבור, ולא יביאם עמו לבית הכנסת, אלא יתפלל ביחיד ותקובל תפילתו לרצון.

 

כל המוותר אינו מפסיד! 

כאשר ישנם כמה הרוצים לומר קדיש (במקום שנוהגים שרק אחד אומר), או לעלות מפטיר או שליח ציבור וכיוצ"ב, הרי שמצווה גדולה לוותר לאחרים, והקב"ה בוודאי לא יקפח את שכרו של המוותר, ואמר הגראי"ל שטיינמן ז"ל "נער הייתי גם זקנתי, ומעולם לא ראיתי אדם שוויתר והפסיד מכך"!